בהתאם לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 אסור למעסיק לפטר עובדת בגלל הריונה, ובמידה והעובדת מועסקת בשירות המעסיק בתקופה שעולה על שישה חודשי עבודה אסור לפטרה מכל סיבה שהיא, אלא בהיתר מאת הממונה על חוק עבודת נשים במשרד הכלכלה והתעשייה (ובכל מקרה לא יינתן היתר מסוג זה מקום בו סיבת הפיטורים היא ההיריון).
במקרה המדובר, ביקשה המעסיקה, רשת חנויות אופנה לה סניפים בכל רחבי המדינה, להביא לפיטוריה של עובדת (המתפקדת כמנהלת חנות) לאור אי-עמידתה ביעדי המכירה שהוצבו עבורה וכן לאור התנהגותה שאינה תאמה את המצופה מעובדת וותיקה של המעסיקה והכל לאחר מספר שיחות שנערכו עמה בנושאים אלו.
במעמד שיחת השימוע שנערכה לעובדת, הודיעה האחרונה על דבר הריונה, והיא טענה לראשונה, כי דבר הריונה הוא זה שהביא לרצון המעסיקה לפטרה.
במקרה זה ייצגתי את המעסיקה בפנייה לממונה על חוק עבודת נשים לשם קבלת ההיתר הנדרש, ובקשתה של המעסיקה התקבלה כאשר בהחלטה נקבע כי "ההיריון לא היווה כל גורם בהחלטה לסיים את העסקתה של העובדת… לכן אני מתיר את פיטוריה של העובדת".
